<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ל"ג</h1>
<h2>דף פג.</h2>
כתב לה דין ודברים אין לי וכו' ר' שמעון בן גמליאל אומר אם מתה יירשנה לפי שמתנה על מה שכת[ו]ב בתורה כו'. אלמא דרבן שמעון בן גמליאל סבר מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. וקיימא לן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו. אם כן קשיא הלכתא אהילכתא. דהכא קיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל דתנאו בטל. ובאע"פ איכא פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה דר' מאיר סבר תנאו בטל ור' יהודה סבר בדבר שבממון תנאי קיים. וקיימא לן דר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה. ועוד דשמואל נמי סבר תנאו קיים דקאמר האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה. ואמר שמואל אין לו עליו אונאה. אלמא דסבר שמואל מתנה על מה שכת' בתורה תנאו קיים. אפי' היכא דלא ידע דמחיל כל שכן היכא דידע דמחיל כגון גבי ירושת הבעל. אם כן קשיא הלכתא אהילכתא. ונר' לר' לתרץ דלגבי ירושת הבעל כולי עלמא לא פליגי דתנאו בטל אם נאמר ירושת הבעל דאוריתא. שהרי מאחר (דאורייתא) [דמדאורייתא] יורש אותה מה מועיל בכל מה שהוא אומר איני יורשה מכל מקום ירושה קמיה נפלה דדמי לירושת בן דאפי' אם היה צווח ואומר איני יורש את אבא לא יועיל דיורש הוא מן התורה והירושה לפניו נופלת. אבל פלוגתייהו דר' מאיר ור' יהודה אינו דומה להא דהתם גבי שאר וכסות אשה יכולה למחול מה שיש לה ליקח מן הבעל ויכול להתנות שלא ליתן לה שהרי כל שעה הוא חייב ליתן לה שאר וכסות ובשביל כך תנאו קיים שהרי בידו הן עדיין ויכול להתנות עליהם שלא להוציאם מידו אע"פ שהן דאורייתא. וכמו כן בכאן אם היתה באה לידו הירושה היה יכול להפקירה וליתנה לכל מי שירצה. אבל קודם שלא באתה לידו אינו יכול להתנות שלא יירשנה שהרי בעל כרחו קמיה נפלה כמו שפיר' למעלה. וכמו כן הקשה ר"ח ותירוצו נוטה לתירוץ ר'. וכמו כן לשמואל דווקא לשם יאמר תנאו קיים דהא בידו למחול ממונו אבל בהא ודאי יאמ' תנאו בטל. וא"ת היאך אני אומר דהתם ידע ומחל הלא בפיר' אנו אומ' בהזהב [ב"מ נ"א ע"א] לימא רב דאמר כר' מאיר וכו' אמר לך רב אנא דאמרי אפי' לר' יהודה עד כאן לא קאמר ר' יהודה התם אלא דידעה ומחלה אבל הכא מי ידע דנימחול אלמא לא מחיל. יש לנו לומר דהתם דיחויא הוא מה שאמר רב לא ידע דנימחול כדי לאוקומה למילתיה לדברי הכל ושמואל לא סבירא ליה הא דיחויא. והא דאמ' באי זהו נשך [שם ס"א ע"א] למה לי למיכתב רחמנא לאו בריבית לאו באונאה לאו בגזל צריכי עד אי כת' רחמ' לאו באונאה משום דלא ידע דניחול. אלמא בעל כרחיך יש לנו לומר דלא ידע דניחול משום תלתא קראי. תאמר ששמואל יאמר משום קולא אחרת או משום חומרא אחרת צריכי. גימ' (גיר). ועוד תוכל לתרץ לשמואל התם שני דהא אילו הוה ידע הוה מצי למחול דהא ממון בידיה הוא (הוא). אבל גבי ירושה אינו יכול לומר איני יורש דהא קמיה נפלה בעל כרחיה דזכי ליה רחמנא. ואם תאמר לכתחלה כשאמר אילימא כרשב"ג דאם מתה יירשנה ולא מטעמא ורב סבר תנאו קיים חולק רב ארשב"ג. דהא כולי עלמא מודו בהא (דאם) [ואם] כן רב כמאן סבר תוכל לומר דרב ודאי יאמר דפליג ר' יהודה הוא הדין בהא. דהא לרב לא קשיא הלכתא אהילכתא דהוא יאמר אין הלכה כרשב"ג בכל מקום ששנה במשנתינו. ולעולם לא יסבור לטעמיה דאמר תנאו בטל. אלא תנאו קיים (כו') וכר' יהודה.
